בחרתי לעסוק באובייקטים המוצבים במרחב הציבורי ובחוויית המפגש של הצופה עם העבודות – חוויה אשר מטשטשת את הגבול בין פנים וחוץ ונותנת חומר למחשבה על מה הוא בית ומה הוא מרחב ציבורי ואיפה אנחנו נמצאים בתפר בניהם.
השאיפה שלי היא לגרום לצופים לקחת ולו פסק זמן רגעי משגרת חייהם ומסדר יומם, להשתהות ליד העבודה ולהרגיש לפתע במקום אחר ובתוך חוויה לא אופיינית לסביבה עירונית.
יצירה המוצגת בתערוכה במוזאון או בגלריה, מיועדת לקהל אשר מגיע במיוחד לפגוש אמנות. בפרויקט ציבורי, הקהל הוא כולם. לכן, מטרת השפה הצורנית שבה אני בוחרת היא לדבר בשפה אוניברסלית וקריאה עד כמה שניתן.
הקו המנחה בפיתוח רעיון לפרויקט ציבורי הוא בעצם סוג של "השתלטות" על המרחב. מטרתו לייצר חיוך או הפתעה, להיות זכיר, שכן ישנה פה "כפייה" מסוימת על עוברי האורח כשמיצב או כיכר התנועה "תופס" אותם באמצע היום – בדרך לעבודה, בילוי, סידורים או במעבר אקראי.
החשיפה לעבודה היא מידית, משך הצפייה מהיר ולכן , בעודי בוחרת את הרעיון לפרויקט, אני מתחשבת באלמנטים ש"יתפסו את העין", ימשכו לגעת או יעוררו תגובה.
במהלך שנותיי כסטודנטית במחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל עסקתי בנושא של "הקפאת רכות" ע"י שימוש במודלים רכים והפיכתם למוצר בעל משמעות שונה מהמקור.
הבד אשר מאפשר תנועה רכה, עניין אותי במשך שנים. בסטודיו שלי, עיצבתי מוצרים שבסיסם הוא בד. כיורים שקיבלו קימורים רכים מהמודל והפכו לכיורים שימושיים לכל דבר, גופי תאורה מפורצלן שהחלו מבד ומוצרים שונים נוספים.
הידע שרכשתי בתחום תבניות, יציקות וחומרים שונים, מאפשר לי להבין את יכולות החומר ופותח בפניי אפשרויות ללא הצורך להגביל את עצמי בהיבט החומרי – טכנולוגי.
חיקוי החומר ע"י חומר אחר כגון קרמיקה או בטון, מסקרן אותי. אני חוקרת את המרקמים והאסתטיקה הייחודיים בכל חומר שאיתו אני עובדת ובעבודות שלי אני שואפת גם לייצר אשליית טקסטורה שלמה חזותית ותחושתית.
